פסק-דין בתיק עפ"ת 4414-09-12

בפני ערעור נוסף, אחד מיני רבים, המכוון כנגד גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט א' טננבוים), אשר הרשיע את המשיב על פי הודאתו בנהיגה בשכרות.

בית המשפט קמא פסל את רישיון הנהיגה של המשיב לתקופה של 6 חודשים, בניכוי הפסילה המינהלית ל-30 יום וכן הטיל עליו פסילה על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים וחייבו לבצע 250 שעות של"צ.

כהרגלו, מצא בית המשפט קמא "נסיבות מיוחדות" לסטות מעונש המינימום הקבוע בחוק (שנתיים פסילה).

בית המשפט קמא ציין, כי התרשם שמדובר בנאשם שומר חוק, המנהל אורח חיים תקין וכי העבירה שביצע אינה מאפיינת את אורחות חייו וכי מדובר במעידה חד פעמית.

בית משפט זה קבע לא אחת, כי נימוקים אלה אינם יכולים לשמש נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינימום ובית המשפט העליון תמך תמיד בעמדת בית המשפט המחוזי.

לאחרונה, התייחס כב' השופט א' רובינשטיין לפסיקת בית המשפט לתעבורה ולפסיקת בית המשפט המחוזי וקבע כדלקמן:

"בית המשפט לתעבורה מונחה על ידי בית המשפט המחוזי ומחויב בפסיקתו של בית משפט זה והוא הדין לתביעה במדיניותה, והשאלה - בכל הכבוד והערכה - אינה מדיניות של מותב פלוני בבית המשפט לתעבורה, אלא החוק והתקדים המחייב. אלה מושכלות ראשונים (ראו: סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). כל עוד לא שינה המחוקק את גישתו, קביעתו בדבר עונש המינימום בעינה" (רע"פ 6443/12 שאול לדיסקי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 9.9.12).  

ברע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), קבע בית המשפט העליון, כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק וסטייה ממנה היא חריג.

גם כב' השופט ס' ג'ובראן חזר וקבע במספר החלטות את הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירה של נהיגה בשכרות, המהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. (ראה: לדוגמא, רע"פ 6418/07 כהן נ' מדינת ישראל, מיום 5.9.07, לא פורסם).

ברע"פ 8387/06 אמרה איילא נ' מדינת ישראל, נקבע, כי לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק, החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה.

כמו כן, נקבע, כי עונש המינימום נועד להרתיע כל נהג ונהג, גם אלה הנורמטיביים ולשנות את התפיסה החברתית לפיה ניתן לשתות ולנהוג.

ב"כ המשיב טען בערעור, כי קיימות נסיבות רפואיות היכולות להוות " נסיבות מיוחדות" ואולם, גם בית המשפט קמא לא מצא, כי יש בנסיבות הרפואיות שהובאו בפניו כדי להוות " נסיבות מיוחדות".

אשר על כן, אני מקבל את הערעור וקובע, כי עונש הפסילה יעמוד על 24 חודש, בניכוי חודש הפסילה המינהלית.

צו השרות לתועלת הציבור מבוטל.

יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

העתק  פסק הדין יישלח גם לשירות המבחן.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר .

ניתן היום,  ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.